• הא לחמא עניא - 1

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • הא לחמא עניא - 1

    ההגדה של פסח נקראת כך על שם הציווי "והיגדת לבנך".

    מטרת הבריאה היא לאחד בייחוד אחד את כל חלקיה למען ה', שכולם יפעלו בהרמוניה ובאהבה בינהם כדי לעשות לו נחת רוח כמטרה. הבריאה נבראה בעשרה מאמרות שהודיעו את זה וחילחלו את המסר הזה בבריאה. אבל עדיין לא היה שם מישהו ששומע ולכן אלה היו "מאמרות" - אמירה בלי שומע. מאוחר הרבה יותר בהתפתחות הבריאה זה הפך לעשרת הדברות - דיבור אל מישהו - כי היה כבר עם ישראל שמסוגל לשמוע את זה.

    נס יציאת מצרים זה הולדת עם ישראל, נס שחלק בבריאה מסוגל פתאום כן לשמוע את המסר ולהתחיל להתארגן במבנה מיוחד סביב המטרה הזאת של ייחוד הבריאה. ראש זה החלק שמנהל שעל פיו כל בגוף הולך - זו האידאה והמטרה. בעוד שראש השנה של כל העולם הוא בתשרי עם ישראל מתנתק מכלל הבריאה שעדיין לא שומעת את המסר שמהדהד בה (מהעשרה מאמרות) ולוקח על עצמו ראש חדש - ניסן, ראש השנה של ישראל. ואז המאמרות הופכות לדברות.

    סיפור יציאת מצרים הוא הולדה של כל עם ישראל בכלל, וגם לכל פרט מאיתנו יש יציאה פרטית שבה הוא נולד. ותחילת ההגדה שייכת לילדים עם הקושיות כשאז יש הרבה שאלות איתם ניתן להתחיל ולהתפתח בכיוון הזה.

    שלב אחד שבא לפני הלידה כ"עם ישראל" זה שלב ההכנה בגלות מצרים. אתה פתאום מרגיש שהסביבה שהיה לך בה מצויין (עם ישראל היה לו טוב במצרים, ארץ גושן היתה שיא הפאר של מצרים) הופכת לדבר שמגביל אותך ומשעבד אותך בכיוון של מטרת הבריאה שפתאום בא לך להגשים כי אתה מתחיל קצת לשמוע אותה, לב אבן מתחיל קצת קצת להיות לב בשר מרגיש ולב שומע את המסרים שמוטבעים בכל הבריאה סביבך - עשרה מאמרות שבהם נברא העולם.

    בתקופת ההכנה שנקראת גלות כל העם סביבך, כולל אתה, מדברים המון על ואהבת לרעך כמוך ועל מטרת הבריאה ועל מצוות, ועל שחרור מאגו ועזרה לזולת ושחרור מתאוות לחומר אם הוא מפריע למטרת הבריאה - אבל בשלב הזה זה דיבורים תינוקיים כאלה, בלי שזה נקלט במוחא ובליבא של האדם - דיבורים מהפה לחוץ. (שזה שלב מעולה ועליון שבו לאט לאט מי התורה מחלחלים והופכים את לב האבן ללב בשר).

    בנס יציאת מצרים זה הופך פתאום במכה אחת בלי שתיהיה מוכן לזה ל"הגדה" - יש כבר מישהו ששומע ומבין על מה באמת מדובר כאן ומתחיל לעשות פעולות להתנתקות ממצרים לקראת קבלה של התורה מתוך רצון. לחפש מניין ומעלה (ציבור, עם) של יהודים שפועלים לכיוון הזה ולהתאחד איתם סביב ה' ונחת רוח לו כמטרה ואז הוא יכול לרדת ולשכון שם.

    רבי שמואל בורנשטיין מסוכטשוב הנכד של הרבי מקוצק התעמק בזה הרבה בפרוש שלו. כשהוא מסביר את הסיבה למה בזוהר ובדברי מקובלים פסח נקרא "פה-סח"- פה שמתחיל לדבר את ההגדה מתוך "פיו ולבו שווים" ולא סתם "אחד בפה אחד בלב".

    בתחילת ההגדה מופיעים ברצף כל השלבים שלה: קדש ורחץ כרפס יחץ מגיד..

    קדש זה קידוש, רחץ זה נטילת ידים, כרפס זה טבילת ירק במלח, יחץ זה חציית המצה ומגיד זו תחילת אמירת ההגדה.

    "הא לחמא עניא" זה הקטע שפותח את שלב ההגדה אחרי כל ההכנות אליו. מעליו באותיות קטנות כתובה הוראה מתוך שולחן ערוך איך צריכים לעשות את זה: "אומרים את ההגדה מהא לחמא עניא ועד גאל ישראל" :

    הקטע של ה"מגיד" מתחיל מ"הא לחמא עניא" ומסתיים ב"ברוך אתה ה' גאל ישראל" ואז עוברים לשלב של הסעודה עם כל ההכנות עליה (רחצה - נטילת ידים, מוציא מצא, מרור, כורך, ואז שולחן עורך - הסעודה).

    ההוראה של שולחן ערוך היא שאם התחלת את המסע ע"י נס מלמעלה שהוציא אותך מתקופת הגלות לגילוי אתה לא מפסיק עד גמר התיקון - "גאל ישראל" הגאולה של כל ישראל ולא רק פרט אחד בה. (ומשם ישראל כאור לגויים לגאולה של כל העולם)

    "אה לחמא עניא" זהו קטע שמופיע כולו בארמית ולא בעברית (שארמית היא שפת תרגום), כאשר רק הקטע האחרון של המשפט הוא בעברית.

    בין שאר המעלות שלה ארמית זו שפה שהמלאכים לא מבינים. מאחר והמלאכים תפקידם לקחת את התפילות ולהתחיל להעלות אותם עד לאין סוף כל התפילות הם בשפת הקודש - שפה שהם מבינים. ישנם קטעים בודדים שנאמרים בתפילה בארמית כמו הקדיש וזה בקטעים מאד נעלים כדי שלא יקנאו ויקטרגו על ישראל. כל עוד ישראל הם הנחותים והם אלה שזקוקים להם אין להם בעיה לבצע תפקידם בתיווך עם הא"ס, אך ברגע שמתגלה להם שישראל עליונים מהם מתחילה בעיית קנאה וקטרוג אצלם שמנסים למנוע.

    גם כשהורדה התורה למשה למטה לישראל הם קיטרגו וניסו למנוע כי רצו שתישאר רק למעלה אצלם עד שהקב"ה דרש ממשה לענות להם ולתרץ להם למה זה בכל זאת מגיע גם לנו והוא הרגיע אותם בתשובה שנתן להם.

    על הקדיש, שנאמר רק כשיש מניין של ישראל (לא אומרים אותו ביחיד) והוא קטע מאד מיוחד בתפילה אולי נדבר פעם, אבל עכשיו ננסה לראות איך תרצו רבותינו את העובדה שהחלק הראשון הזה בהגדה הוא בארמית.



  • תגובות 

חזרה לראש הדף