• רצו להוכיח שמדעי הרוח זה חארטה, כתבו מאמר על כלבים שאונסים כלבות בפארקים וזה לא פמנסטי וזכו לשבחים מהשמאל

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - תגיות:
  • רצו להוכיח שמדעי הרוח זה חארטה, כתבו מאמר על כלבים שאונסים כלבות בפארקים וזה לא פמנסטי וזכו לשבחים מהשמאל

    מדעי הרוח בהלם: שלושה חוקרים חצופים הצליחו לפרסם שורת מאמרים הזויים במגזינים מקצועיים מובילים, וחשפו כיצד הפוליטיקלי קורקט בלע את השיח האקדמי. בראיון למוסף כלכליסט הם מסבירים איך קריאה לכבול סטודנטים פריבילגים בשלשלאות או וריאציה פמיניסטית על "מיין קאמפף" חוצות את כל הפילטרים המקצועיים, ומה זה אומר על הידע והעמדות של כל אחד מאיתנו

    המאמר על תרבות האונס של כלבים הוא כנראה ההצלחה הגדולה שלהם - כלומר, הרגע שבו היה להם ברור שרע מאוד שהוא הצליח ושהמחקר צר אופקים וחד־צדדי. צריך להבין: המחקר טען שפארקי כלבים הם חללים סלחניים לאונס ושיש בהם תרבות אונס תוקפנית של "הכלבה המדוכאת". אחת המסקנות היתה שיש לאמן גברים עם קולר ורצועה כמו כלבים, כדי ללמדם להפסיק להתנהג באלימות. על הרעיון המופרך הזה היתה חתומה "הלן ווילסון", אקדמאית לא קיימת ממכון מחקר מומצא, שמעולם לא תצפתה על 10,000 כלבים בגינות ציבוריות בפורטלנד ולא בדקה ("בנימוס", הבטיח המחקר) את איברי המין שלהם.

    אף על פי כן, המאמר זכה לשבחים משני הקוראים־המעריכים שלו. בז'ורנלים אקדמיים שמכבדים את עצמם, מחקר שמוגש לפרסום עובר קריאה אנונימית על ידי אנשי אקדמיה שמתמחים בנושא. אלו מעבירים משוב מפורט ובסופו המלצה אם לפרסם את המאמר כפי שהוא, לפרסם אותו אחרי תיקונים או לדחות אותו לגמרי. הקוראים של המאמר על תרבות האונס בפארקי הכלבים התלהבו מאוד: "זהו מאמר עוצמתי, חדשני, עשיר בניתוח וכתוב היטב", כתב הקורא הראשון, שגם כינה את המחקר "אינטלקטואלי" ו"מרגש". הקורא השני סבר שהמאמר יהיה "תרומה חשובה לגיאוגרפיית חיות פמיניסטית", מה שזה לא אומר. ולא רק שהמאמר פורסם והוכתר כאחד הטובים ב־25 שנות הז'ורנל - "הלן ווילסון" הוזמנה להעריך בעצמה עוד ארבעה מאמרים אחרים שהוגשו לפרסום בז'ורנל.

    לכתבה המלאה ולשאר המאמרים ההזויים שכתבו וזכו להתפעלות רבה מהשמאל:

    https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3747310,00.html?ref=facebook

  • תגובות 

חזרה לראש הדף