• תהילים - פרק קיג - הפרק הראשון בהלל - 2

    {{report.count}}  {{report.countcommenttotal}} 
  • כתב - ISRAELY    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • תהילים - פרק קיג - הפרק הראשון בהלל - 2

    את החלק הראשון ניתן לקרוא כאן: https://www.patrioti.co.il/Article.aspx?guid=be737868-eac4-452b-8f58-d4a9d368c0ae


    בהרבה מסידורי התהילים ישנו בתחילת כל פרק פסוק שמסכם את עיקרי הפרק. לא ידוע לי מי הכותב אבל הבחור מדייק כל פעם כמו צלף ובוחר את הנקודה המרכזית.

    הפעם הוא כתב "בו יסופר נפלאות מיציאת מצרים" וזה בגלל שזה הפרק הראשון של ההלל כאמור שכל מהותו היא הילול ההנהגה הניסית של יהוה שהיא מעל לטבע ( בתוך הטבע זו הנהגת הדין או הנהגת אלוהים). וחג הפסח כאמור הוא ה-חג של ההנהגה הזו.

    בגמרא כתוב שאת המזמור הזה אומרים המלאכים כשירה בכל לילה במשמרת השלישית שלו. במסכת ברכות כתוב על המשמרות והחלוקה שלהם ושם גם כתוב שבמשמרת השלישית של הלילה זהו זמן שבו "אשה מספרת עם בעלה". כל המפרשים מדברים על זה אבל לא נתעכב כאן על כולם כי אנחנו לא מפרשים את מסכת ברכות כרגע, לכן ניקח את רש"י כדוגמא. ישנם תקופות זמן ארוכות כמו כל 6000 השנה של הבריאה שאז היא נכנסת לאלף השביעי, וישנם מחזורים בתוך התקופה הזאת שהם קטנים יותר כמו שנה, ובתוך השנה יש מחזור שנקרא יום שמכיל תקופת יום ותקופת לילה. הלילה בתוך המחזור של 24 השעות מקביל לתקופת הגלות במחזורים הגדולים יותר.

    בגמרא החכמים שמו לב שתקופת הגלות או לילה מחולקת ל-3 חלקים עיקריים שניתן בברור לשים הבדל בינהם: שליש ראשון של תחילת הלילה (שמתחיל מזמן תפילת ערבית), השליש האמצעי, והשליש האחרון שלפני הבוקר שאז כבר לאט לאט מתחילים להתעורר חלק מהאנשים עד שבסוף כולם קמים. יש בשליש האחרון הזה מין שיא של חושך ממש ממש דקה לפני הזריחה שהוא הכי חמור בלילה, אבל בגדול כבר יש אנשים שערים בו. כמו כן שימו לב שחובה על צדיקים להתעורר בחצות כבר (האמצע של השליש האמצעי) אפילו ולהתחיל להתפלל ולעזור לעורר את כולם - אבל זה כבר סיפור אחר, ממש מורכב בפני עצמו - זמן חצות הוא זמן מאד מיוחד עם אפשרויות רבות ודרך אגב הוא הזמן שהיתה בו יציאת מצרים גם.

    להיות ער ביהדות הכוונה להיות בקשר עם יהוה. בגלות רוב העם ישן ורק מעטים יחידי סגולה נשארים ערים בכוח וממשיכים את הקשר עם הבורא עבור כולם (כמו שאח"כ כל העם יצטרך לעשות עבור שאר האנושות). ויש על זה תפילות "מקיץ נרדמים", ועוד הרבה פסוקים כמו "אני ישנה וליבי ער" - שכל הגוף-העם, ישן אבל תמיד יש חלק זך, הלב שלו, הצדיקים, שנשארים מסכנים ערים בכוח עצום רק כדי שלא נמות (אנחנו וכל הבריאה יחד איתנו) לגמרי וישאר קשר גם בגלות או בלילה עם הבורא. רש"י כותב שהמשמרת השלישית של הלילה היא הזמן לפני הזריחה ולכן "אשה מספרת עם בעלה".

    אשה זו כנסת ישראל או מלכות דאצילות, ובעלה זה הקב"ה או פרצוף ז"א (זעיר אנפין) דאצילות. לספר זה מלשון ספירה ואור, לקראת סוף הגלות כבר מתחילים לראות יותר ויותר קשרים בין ז"א למלכות או "זיווגי זו"ן" שמביאים לאור במלכות.

    לא אאריך בזה יותר, גם ככה יצא כמו מגילה קטנה, רק שפשוט כל הפרק עוסק בזיווג הזה ולכן חשוב ממש על קצה המזלג רק לדעת איך בנויים כל העולמות.

    בעלי ההשגה שכתבו לנו את התורות לא מתחילים לפרט את כל מה שאנסה לפרט כאן ויוצאים מנקודת הנחה שהם מדברים עם מישהו שרואה ומשיג את הכוח שנקרא י-ה-ו-ה, מי שלא משיג מה יש לדבר איתו בכלל?

    מי שכן משיג אותו הוא מתגלה אליו כעשר ספירות - או שרואים עשר ספירות או שלא רואים כלום.

    העשר ספירות האלה (קוצו של יוד - כתר, יוד - חוכמה, ה' - בינה, ו' -ז"א וה' אחרונה מלכות) יוצרים למשיג עץ שלם של עולמות.

    ישנם עולמות מעל עולם אצילות אבל הם כל כך רחוקים מההבנה שלנו עד שלא מדברים מהם כמעט כלום. התורה פותחת בעולם אצילות ומדברת רק ממנו כי היא פרקטית, עוסקת רק במה שקריטי לנו לעשות לצורך הגעה לגמר התיקון וזהו, ואפילו שם היא מדברת רק על 7 ספירות תחתונות שלו (שבעת ימי הבריאה הם ז' ספירות תחתונות), כאשר על הג"ר (ג' ספירות ראשונות שלו) היא מזכירה רק במילה בראשית שהוא רק החלק הספצפי בכל הג"ר שיש לו קשר לז"ת ומטפל בהם.

    מקובלים מסויימים כן פירטו יותר על העולמות שמעל אצילות אבל רק כשרצו להדגיש איזה מנגנון בתוך אצילות שלא יכלו להסביר ויותר קל להבין אותו דרך השורש שלו בעולמות יותר עליונים אז הם ציינו פה ושם כמה מילים עליהם.

    בגדול כל העולמות שמעל אצילות, שהם המונים, אנחנו מציינים במילה אחת כוללת: א"ק - אדם קדמון.

    אצילות עבורנו זה הכל, זה מה שמנהל אותנו ומולו אנחנו עובדים - עליה שלנו לאצילות זה בשבילנו גמר התיקון.

    הסדר של העולמות הוא כזה:

    א"ק - אדם קדמון

    אצילות

    -----------

    בריאה

    יצירה

    עשיה

    ----------

     העולם הזה


    למה הזיווג זו"ן בתוך עולם אצילות (זיווג זעיר אנפין ונוקבא, לשם ייחוד קב"ה ושכינתה, זיווג ז"א ומלכות דאצילות, זיווג כנסת ישראל ובעלה) הוא כל כך חשוב לנו ומה הקשר שלו אלינו?

    כי אם ניקח רק את עולם אצילות הוא בנוי כך לפי הסדר (פירוט של מערכות שבו שמטפלים בנו):

    פרצוף עתיק - קוצו של י'

    פרצוף אריך אנפין (א"א) - י'

    פרצוף או"א (אבא ואמא) - ה'

    פרצוף ז"א (זעיר אנפין) - ו'

    מלכות דאצילות - ה'


    המלכות עצמה אם מסתכלים עליה מקרוב ומפרקים גם אותה לחלקים מתפרטת לעולמות בי"ע (בריאה יצירה עשיה) ולחלק שלה שנקרא "העולם הזה". בכל אחד מהחלקים האלה שלה ישנם אינסוף יצורים ודברים וחלקים, אבל כולם התפרטות אחת שלה.

    כשחלקים מאד מיוחדים שלה (יהודים, ישראל, צדיקים, בעלי השגה, מקובלים - איך שלא תקראו להם) מבצעים פעולה שנקראת תפילה או העלת מ"ן שנותנת לה כוח היא מצליחה להתקשר לפרצוף שמעליה בעולם אצילות - פרצוף ז"א או הקב"ה ואז שפע יכול לעבור לכל חלקיה.

    הנתק נמצא רק בין פרצוף ז"א למלכות, שאר הפרצופים מחוברים בסבבה שלהם. כך שהאותיות י-ה-ו הם תמיד בחיבור ורק המלכות מנותקת וגורמת לשם יהוה שלא להיות שלם (פוגעת בשמו).

    חזרה בתשובה זה "תשוב ה' לגבי ו' " - שזה בדיוק זיווג זו"ן שכל הספרים מדברים עליו.

    אז מי שבהשגה של העשר ספירות ורואה אותם קולט דרכם את יהוה ומי שלא אז לא. ומאד קשה לו להבין מה זה. אני שלא בעל השגה יודע ומבין רק מה זה אלוהים - כוח בטבע, ואם מנסים לומר לי לעבוד את יהוה שהוא "רצון הרצונות" ומין כוח נסתר שעובד ומתאם בין כל הכוחות הגלויים הדבר היחיד שאני יכול לדמיין זה אלוהים יותר גדול ויותר עליון ששולט על כולם. אי אפשר לצאת מהלופ הזה של אלוהים ולעבור ליהוה. ולכן כשמתפללים מבקשים ממנו "תביא לי" וסוגדים לו כי הוא היותר עליון וחזק אז בזה מפספסים את כל הנקודה. זה מה שפרעה לא הבין: "מי יהוה אשר אשמע בקולו?" מה זה העשר ספירות האלה? אין לי בעיה להתפלל למשהו שיכול לתת לי ולהעצים אותי יותר אבל "מה העבודה הזאת לכם?" ליהוה הזה?

    אי אפשר ליצור איתו קשר כזה של אלוהים-אדם, הוא עובד ברמת קשר אחרת. ולכן תראו גם יהודים שלא בהשגה שמתפללים שיתן להם דברים, והקשר שמנסים ליצור איתו זה "הנחתי תפילין - תן לי בתמורה קצת כסף או בריאות או משהו" ועם הכוח הזה העבודה היא שונה לגמרי.

    גם אני לא בהשגה אז אין לי מה לחדש לכם, אבל ממה שהסבירו חז"ל בכתבים שהשאירו מדובר על קשר של "אהבת הזולת" ו"חיבור". מאחר והוא עובד מאחורי כל הכוחות ומאחד אותם למבנה אחד עם מטרה אחת הדרך לעבוד איתו היא רק בצורת ציבור מאוחד, כשהמינימום זה מבנה של 10 אנשים או מניין, כי גם הוא בנוי מעשר. מתוך עבודה משותפת של כל העשר בהתקשרויות במבנה של ג' קווים (כהן לוי ישראל, ימין שמאל ואמצע) יוצרים מבנה שדומה לו ואז מתוך השתוות הצורה הוא פתאום יורד ושוכן בתוך המבנה הזה. ואז הוא נקרא "שוכן" והמבנה שלהן נקרא "שכינה" או "כנסת ישראל" שכונסת אליה את כל האורות שבאים ממנו. מאחר שהוא אהבה הוא מחפש לשכון בתוך אהבת ישראל - ציבור שמממש את זה - ואז הוא הופך לגלוי עבורם.

    זו שיטה מאד מוזרה לעבודה שהיא בלתי נתפשת עבור חלקי המלכות אלא אם כן הם חלקים מיוחדים שיוצרו במקור כמסוגלים לתפוס את השיטת עבודה המוזרה הזאת למלכות. והם נקראים "עם בחירה" כי בחרו בהם. למה בהם ולא באחרים? ככה. אתם נבחרתם. ועוד צריך להודות על זה "אתה בחרתנו מכל העמים.." שנתן לנו את האפשרות לחבר את חלקי המלכות ולהגיע לחיבור זו"ן באצילות.

    זו שיטה שבמקרה הטוב ניתן להסביר אותה בשכל לגויים אבל גם אם הם מאד רוצים הם לא יכולים לממש אותה כי זה מגעיל אותם לעשות עבודה כזו - זה פחות או יותר ברמה שלנו מה שנקרא בעולמות עליונים ש"אור חסדים" או "הארת הבינה" מבריחה את כל החיצונים - מהגועל שבעבודה המטופשת הזו עבורם הם פשוט בורחים לעסקיהם ונותנים "לטמבלים" שיעשו את השטויות עבורם. המקסימום שהם יעשו לקראת גמר התיקון זה לתמוך מבחוץ בעם ישראל ולעודד אותם לעשות את העבודה ולהביא את האור דרכם לעולם.

    במסגרת שלנו בתוך עם ישראל זה נקרא שעם הארץ, או מי שלא בהשגה, נדבק בצדיקים ונותן להם להנהיג, מכופף בפניהם את הראש ועושה מה שהם אומרים - כי הם הרואים את הכוח הזה ובקשר איתו וכל השאר עיוורים אליו - וזה ללכת אחרי הפיקח (אדם רואה) שמוביל אחריו את כל העיוורים- הפיקח בראש המחנה.

    עד גמר התיקון מובטח שכל ישראל יראו בעיניהם את יהוה "וכולם ידעו אותי מקטנם ועד גדלם".






  • תגובות 

חזרה לראש הדף