• ספינת אגוז

  • כתב - יאיר ושמרית קלין    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • לאחר שמרוקו קיבלה עצמאות נאסר על יהודי מרוקו לצאת מהמדינה מהחשש שמא המדינה תקרוס כלכלית מפני שהיהודים היו נחוצים לתפקודה של המדינה, שר הפנים של מרוקו הוציא צו האוסר על יהודי מרוקו לצאת מהמדינה.

    בנוסף לכך, מרוקו התקרבה למדינות ערב וטענה כי היהודים שיעלו לארץ יעזרו במלחמה כנגד אחיהם הנמצאים בארץ ישראל.

    במדינת ישראל התעורר החשש לשלומם של יהודי מרוקו והפעילה את ה"מסגרת" רשת של שליחי המוסד מהארץ ופעילים ציוניים במרוקו להברחת יהודים דרך מיצרי גיבלטר.

    לשם כך נקנתה ספינת פיסס שזקוקה הייתה לשיפוץ רב. לאחר ששופצה בצורה סבירה שונה שמה *לאגוז*. קציני חיל הים שהיו שותפים לקניית הספינה ושיפוצה דרשו כי על הספינה לא יעלו יותר משלושים נוסעים. ספינת אגוז קיימה 13 הפלגות ובהפלגה ה14 טבעה במצולות *בליל כ"ג טבת תשכ"א* (11.1.61). על הספינה נמצאו שבע משפחות ובניהם 21 ילדים.

    למרות ההאזהרות כי הים איננו שקט, הוחלט לשלוח את הספינה ללב ים. בשעה 1:30 דיווח האלחוטן, איש "המוסד", פעיל "המסגרת" חיים צרפתי שהים איננו שקט לקראת 3:00 לפנות בוקר חיכה חיים להוראות נוספות אך מאותה שעה נותק הקשר עם הספינה .

    רב החובל שניצל העיד : "כשהבחין שפורצים מים מתחתית הספינה הורה לחסום בשמיכות את החור בחרטום ושינה את כיוון הנסיעה צרפתי המשיך לשלוח קריאות חירום לתחנת האלחוט אך לשווא."

    באסון טבעו 44 איש מחציתם ילדים, חלק מהנספים מתו מהקור ולא מטביעה.

    *חיים צרפתי* איש המוסד השתתף בכל ההפלגות אמור היה לסיים את תפקידו לחזור לארץ ולהתחתן אך ברגע האחרון נעתר לבקשת מפקדיו להחליף אלחוטן אחר ובזמן שעזר לקברניט לא הצליח לעלות לספינת ההצלה וטבע חיים נחשב לחלל שמקום קבורתו לא נודע.

    במשך שלושים שנה לא איפשרה מרוקו להעלות את עצמותיהם של הניספים לארץ ורק בשנת תשנ"ג (1992) לאחר פעילות מדינית חשאית ומאומצת נעתרה לבקשת ישראל. עצמות הניספים הועלו ארצה ונקברו בטקס ממלכתי בהר הרצל. ע"ש רחובות ואנדרטות ברחבי הארץ

    בתמונות: חיים צרפתי, ההלוויה בהר הרצל, אחת התמונות המעטות שנותרו מאגוז בטרם טבעה. מארכיון פעילי המחתרת ההעפלה ואסירי ציון בצפון אפריקה.

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף