• שקרים שכולם מספרים

  • כתב - MotiH    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • ברומא, בעת העתיקה, היה נהוג לומר – ההמונים רוצים שירמו אותם (Vulgus Vult Decipi). מעט מאוד השתנה במהלך 2,000 השנים שחלפו. אומנם התופעה היא אוניברסלית, אבל הדיון כאן יעסוק בנעשה במדינת ישראל בלבד.  

    ביוון ורומא בעת העתיקה, האמצעי היחיד להשפעה ועיצוב דעת הקהל היה הרטוריקה.  המושג "דמגוגיה" מקורו במשטר הדמוקרטי ששרר באתונה. לדמגוגים היה תפקיד מכריע גם ברומא בתקופת הרפובליקה. בעידן המודרני, התקשורת – הכתובה והמשודרת, ולאחרונה גם הרשתות החברתיות, מספקות כר פעולה נרחב לכל מי שרוצה לתעתע בציבור, ולא חסרים כאלה.      

    השינוי העיקרי הוא שבעת החדשה התהפכו היוצרות. ברומא, בעת העתיקה, ה-Vulgus (ה"המונים") היו דלת העם, אנשים בעלי השכלה מינימלית אם בכלל, ציבור שברובו אפילו לא ידע קרוא וכתוב. בימינו, ה"המונים" הם האינטלקטואלים והוגי הדעות באקדמיה ומחוצה לה, מדענים, סופרים ומשוררים, פובליציסטים וכן שורה ארוכה של בעלי השכלה על-תיכונית במגוון רחב של תחומים. במילים אחרות – צמרת האליטה האינטלקטואלית במדינה.   

    יש הבדל תהומי בין ה"המונים" ברומא, לבין ה"המונים" בעת החדשה. לאחרונים אין ספק בעליונותם, להם החוכמה ולהם ההבנה, עליהם אי אפשר לעבוד. הם מבינים עניין. אבל למרות כל החוכמה הגלומה בקרב הציבור הזה, אותם הכי קל לרמות.  

    דוגמא מהימים האלה: אין סוחר חמוצים אחד בשוק מחנה יהודה שמאמין שהיועמ"ש באמת בדק את השחיתות שנחשפה ע"י מבקר המדינה בפרשת "המימד החמישי" של גנץ, שלא לדבר על חקירה של ממש. אבל ההמונים המנפנפים בסיסמא "רק לא ביבי" – לכאורה כולם אנשים חכמים,  מאמינים שהפרשה נחקרה לעומק ושגנץ יצא מהחקירה נקי כשלג. 

    דוגמא נוספת, מהעבר הקצת יותר רחוק. עמיר פרץ, כשעמד בראש מפלגת העבודה, הגיע להישג אלקטוראלי מרשים בזכות המסר החברתי שהוא שידר לציבור. כשהצטרף לממשלתו של אולמרט, המסר החברתי נשלח למושב האחורי והוא העדיף לכהן כשר הביטחון. זה לא בדיוק מה שהוא הבטיח לבוחריו.               

    במחזה "שלמה המלך ושלמי הסנדלר" מופיע המשפט "בין דברי חכם לבין דברי טיפש, כאילו אין הבדל, הבדל בכל זאת יש." ואכן, יש הבדל, אבל הוא לא לטובת החכם. את הטיפש לא כל כך קל לרמות. 

    ההמונים המצטופפים תחת הדגל של כחול לבן בזכות הסיסמא "רק לא ביבי", מאמינים שמאחורי שלוש המילים האלה מסתתר מצע מדיני רחב בתחומי הביטחון, מדיניות החוץ, הכלכלה, הבריאות, החינוך ושאר הנושאים הכרוכים בניהול מדינה.  אף טיפש לא קונה את הלוקש הזה.  ה"חכמים" בולעים את זה, כמו שאומרים באנגלית: Hook, Line and Sinker. אפשר למלא ספרים בדוגמאות נוספות.  

    בכל מערכת בחירות, הציבור מוצף בהבטחות שווא, הבטחות שאף אחד לא מתכוון לקיים אותן. ובכל זאת פעם אחר פעם נמצאים מספיק פראיירים שמאמינים ומצביעים עבור אלה שמוליכים אותם שולל. המנצח במערכת בחירות הוא זה שמרמה את הציבור בצורה יותר משכנעת.

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף