• ל"ג בעומר - הילולת רבי שמעון בר יוחאי

  • כתב - הרב מאור תפארת    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • הערב (שני) יחול ל"ג בעומר. שני אירועים קשורים ליום זה. האחד מובא בבית יוסף סימן תצ"ג, הוא בהקשר של  סיום תקופת האבלות על תלמידי רבי עקיבא. הגמרא במסכת יבמות (דף סג) מספרת שהיו לרבי עקיבא עשרים וארבעה אלף תלמידים שכולם מתו בתקופת ספירת העומר. ומביא הבית יוסף מדרש שכולם מתו "מפסח ועד פרוס עצרת" דהיינו עד שבועיים לפני עצרת – עד ל"ג בעומר.

    הגמרא מספרת שרבי עקיבא למרות השבר הגדול שעבר לא נשבר. אלא הלך והעמיד חמישה תלמידים חדשים. והגמרא מספרת שהזהירם שהראשונים מתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, אתם אל תעשו כן. ומספרת הגמרא "לא זזו משם עד שמילאו את כל ארץ ישראל תורה". אחד מאותם חמישה תלמידים גדולים היה רבי שמעון בר יוחאי (רשב"י). ומכאן לאירוע השני שקרה בל"ג בעומר -מסורת היא שפטירתו של רבי שמעון חלה ביום זה. בדרך כלל יום פטירת צדיק נחשבת כיום צער "יום תענית צדיקים" (שו"ע אורח חיים ), אולם כאן בזוהר הקדוש מסופר שביום פטירתו התגלו על ידי רשב"י סודות גדולים, ועם פטירתו יצאה בת קול "כולכם מוזמנים להילולא של רבי שמעון", ולכן יום זה הוא יום של שמחה, של התגלות סודות התורה.

    וכך מתאר ספר הזוהר (אידרא זוטא, זוהר פרשת האזינו):

    תאנא (שנינו) בההוא יומא דרבי שמעון בעא לאסתלקא מן עלמא והוה מסדר מלוי (באותו היום שהיה רבי שמעון צריך להסתלק מן העולם, והיה מסדר את דבריו לפני פטירתו) אתכנשו חברייא לבי רבי שמעון (התכנסו החברים לבית רבי שמעון) והוו קמיה ר' אלעזר בריה ור' אבא ושאר חברייא (והיו לפניו רבי אלעזר בנו ורבי אבא ושאר החברים) ...

    פתח רבי שמעון ואמר (שיר השירים פרק ז) "אני לדודי ועלי תשוקתו", כל יומין דאתקטרנא בהאי עלמא בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא (כל הימים שהייתי קשור בעולם הזה, הייתי בקשר אחד עם הקב"ה) ובגין כך השתא (עכשיו) "ועלי תשוקתו", דהוא וכל סיעתא קדישא דיליה אתו למשמע בחדוה מלין סתימין ושבחא דעתיקא קדישא, פריש ואתפרש מכלא ולא פריש, דהא כלא ביה מתדבקן, והוא מתדבק בכלא הוא כלא (הוא וכל סיעתו הקדושה באו לשמוע דברים עמוקים וסתומים, ושבחו של העתיק הקדוש, פרוש ונבדל מהכל, וגם לא פרוש – שהרי הכל מתדבקים בו, והוא מתדבק בכל. הוא הכל)... [כאן מופיע דרוש ארוך מאוד- האידרא זוטא, שמסתיימת במילים:] וההוא נגידו בתר דאתכניש תמן שריין ליה בההוא יסוד קדישא כלא חוורא בגין כך אקרי חסד וההוא חסד עייל לקדש הקדשים דכתיב כי שם צוה יי' את הברכה חיים עד העולם.

    אמר רבי אבא לא סיים בוצינא קדישא למימר חיים (לא סיים הנר הקדוש - הרשב"י- לומר את המילה "חיים") עד דאשתככו מלוי (השתתקו דבריו) ואנא כתבנא סברנא למכתב טפי ולא שמענא ולא זקיפנא רישא דנהורא הוה סגי ולא הוה יכילנא לאסתכלא (כתבתי את דבריו, ורציתי לכתוב עוד, ולא שמעתי אותו, ולא יכולתי להרים את ראשי ולהסתכל כי האור היה גדול וחזק). אדהכי אזדעזענא שמענא קלא דקארי ואמר (משלי ג) ארך ימים ושנות חיים וגו', שמענא קלא אחרא (תהלים כא) חיים שאל ממך וגו' (תוך כדי כך הזדעזעתי – שמעתי קול קורה ואומר "אורך חיים ושנות חיים ושלום יוסיפו לך", ושמעתי קול אחר קורה "חיים שאל ממך נתת לו אורך ימים עולם ועד") , כל ההוא יומא לא אפסיק אשא מן ביתא ולא הוה מאן דמטי לגביה דלא יכילו דנהורא ואשא הוה בסוחרניה (כל אותו היום לא פסקה האש מן הבית, ולא היה מי שיכל לגשת אל הרשב"י כי אור ואש היו סביבותיו)  , כל ההוא יומא נפילנא על ארעא וגעינא (כל אותו היום נפלנו לארץ וגעינו בבכיה), בתר דאזיל אשא חמינא לבוצינא קדישא קדש הקדשים דאסתלק מן עלמא אתעטף שכיב על ימיניה ואנפוי חייכין (לאחר שהסתלקה האש, ראינו את הנר הקדוש קדש הקדשים – הרשב"י- שהסתלק מן העולם, שוכב על ימינו ופניו מחייכות) , קם רבי אלעזר בריה ונטיל ידוי ונשיק לון ואנא לחיכנא עפרא דתחות רגלוי (קם רבי אלעזר בנו ונטל את ידיו של הרשב"י ונשיק להן, ואני (רבי אבא) לחכתי את העפר שתחת רגליו) בעו חברייא למבכי ולא יכילו למללא שארו חברייא בבכיה ורבי אלעזר בריה נפיל תלת זמנין ולא יכיל למפתח פומיה (רצו החברים לבכות ולא יכלו לדבר, החלו החברים לבכות ורבי אלעזר בנו של רשב"י נפל על פניו שלוש פעמים ולא הצליח לפתוח את פיו), לבתר (לבסוף) פתח ואמר אבא אבא, תלת הוו, חד אתחזרו, השתא תנוד חיותא צפראן טאסין משתקען בנוקבאן דימא רבא וחברייא כלהו שתיין דמא. 

    קם רבי חייא על רגלוי (על רגליו) ואמר עד השתא בוצינא קדישא משתדל עלן (עד עתה הנר הקדוש היה עוסק בנו ועבורנו), השתא לאו הוא עידן אלא לאשתדלא ביקריה (עכשיו אינו אלא זמן לעסוק בכבודו), קם (קמו) רבי אלעזר ור' אבא, נטלו ליה בטיקרא דסיקלא (לקחוהו ממיטתו בכסא מיוחד, לעסו'ק בטהרתו). מאן חמא ערבוביא דחברייא (שהרבה תלמידי חכמים באו לחלוק לו כבוד) וכל ביתא הוה סליק ריחין (כל הבית היה מעלה ריח בשמים) סליקו ביה בפורייה ולא אשתמש ביה אלא ר' אלעזר ור' אבא (נטלוהו במיטה לקברו, ולא אחזוה אלא רבי אלעזר ורבי אבא). אתו טריקין ומארי תריסין דצפרי וטרדן בהו (באו גיבורי ציפורי ורצו שרשב"י יקבר אצלם)  והוו בני מרוניא צווחין בקטירין (והיו בני מרון צועקים באגודה אחת על בני ציפורי) דחשיבו דלא יתקבר תמן. (וכדי להשקיט המריבה עשה הקב"ה נס גדול לכבודו של רבי שמעון-) בתר דנפק פורייא הוה סליק באוירא, ואשא הוה להיט קמיה (לאחר שיצאה המיטה מהבית, היתה הולכת באוויר, ואש היתה מלהטת לפניה) , שמעו קלא עולו ואתו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון (שמעו קול: עלו ובואו והתכנסו לשמחתו של רבי שמעון) יבא שלום ינוחו על משכבותם (ישעיה נז), כד עאל למערתא (כשהוכנס למערת הקבורה)  שמעו קלא במערתא זה האיש מרעיש הארץ מרגיז ממלכות, כמה פטרין ברקיעא משתככין ביומא דין בגינך (כמה פתחים ברקיע משתתקים ביום זה לכבודך), דנא רשב"י דמאריה משתבח ביה בכל יומא (זהו רבי שמעון שהקב"ה משתבח בו בכל יום), זכאה חולקיה לעילא ותתא (אשרי חלקו למעלה ולמטה) כמה גניזין עלאין מסתמרן ליה (שמורים לו) עליה אתמר (עליו נאמר) ואתה לך לקץ ותנוח ותעמוד לגורלך לקץ הימין (דניאל יג). 

    זכות רבי שמעון בר יוחאי תעמוד לנו ולכל עם ישראל, ונזכה לבשורות טובות, בריאות טובה וברכה והצלחה בכל מעשה ידינו. אמן.

       

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף