• לעוצמתו של היועץ המשפטי בישראל אין אח ורע במדינות דמוקרטיות - השמאל יצר לנו מלך על דיקטטורי

  • כתב - ISRAELY    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • לעוצמתו של היועץ המשפטי בישראל אין אח ורע במדינות דמוקרטיות - מינינו מלך על דיקטטורי

    כל חברה אשר מגדירה עצמה כרצינית, מחזיקה ביועץ משפטי או בעורך דין אשר מטרתו היא ללוות את פעולותיה העסקיות.

    תפקיד היועץ הוא די פשוט להבנה:

    לייעץ למנהלי החברה ולבעליה כיצד, לממש מדיניותם במסגרת החוק ולייצגם בבית המשפט אם נוצר סכסוך משפטי. תפקידו של היועץ הוא למעשה (מכאן נגזר שמו) לייעץ. להעניק יעוץ משפטי תוך כדי שהוא כפוף לבעלי החברה ולמנהליה שרשאים להחליפו, להתחשב בעצותיו או להתעלם מהן ובמידת הצורך להיוועץ גם עם משפטן אחר.

    אצל הרשות המבצעת בישראל הנושא מסתבך כי היועץ המשפטי למעשה חובש שני כובעים.

    מצד אחד הוא אמור לתפקד כיועץ המשפטי של הרשות כשבמקביל הוא משמש גם כראש התביעה הכללית, כלומר, הוא מהווה גורם מכריע נגד מי תיפתח חקירה פלילית ונגד מי יוגש כתב אישום.

    מכאן עולה, כי לצד תפקידו המרכזי כיועץ יש ביכולתו לקבוע אם להעמיד לדין וע”י כך להכריע את עתידם הפוליטי של שרי הממשלה ושל ראש הממשלה שצריכים להחליט אם לקבל את המלצתו. מה שמוביל לתקדים שכפי הידוע לי לפחות לא קיים בשום מערכת דמוקרטית מערבית מתקדמת.

    היועץ המשפטי לממשלה הלכה למעשה הופך לסמכות העליונה של הממשלה.

    מחקר השוואתי שערך עו”ד דן אבי-יצחק הראה כי למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה בישראל אין מקבילה בשום דמוקרטיה אחרת בעולם. תמונה דומה עלתה גם מסקירה שהוכנה ע”י מרכז החקר והמידע של הכנסת.

    בכל המדינות המתבססות על “הדגם האנגלי” שהוא גם הבסיס למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה הוא גורם פוליטי והמלצותיו הן המלצות שאינן מחייבות. מחקר משווה נוסף שנערך ופורסם ע”י מכון מחקר “פורום קהלת” מצא כי בשורה ארוכה מאוד של סוגיות וסמכויות של היועץ ישראל נמצאת בחריגה קיצונית מכפי שמקובל בארבע דמוקרטיות מרכזיות: ארה”ב, בריטניה, קנדה וגרמניה.

    בארבעת המדינות הללו רשאים הממשלה או הנשיא לפעול בניגוד לעמדתו של היועץ המשפטי ובסמכותם להכתיב לו את העמדה שתוצג בבית המשפט. בנוסף, באותן מדינות הממשלה או הנשיא מחזיקים בסמכות למינוי היועץ ובארבעתן אין הוא יכול ליזום חוות דעת בהיעדר פניה ממשלתית. משמע, שהיועץ המשפטי לא יכול להתערב בסוגיות של קביעת מדיניות. בנוסף באותן מדינות רשאים הממשלה או הנשיא לשכור את שירותיו של יועץ משפטי חיצוני מבלי הצורך באישורו של היועמ”ש.

    בקיצור, לעוצמתו של היועץ המשפטי בישראל אין אח ורע במדינות דמוקרטיות.

    אז מה הבעיה? המדיניות אשר נקבעת בידי נבחרי הציבור מוכפפת בישראל לדעתו הבלעדית של היועץ המשפטי, דבר שמוביל הלכה למעשה לכך שהוא זה שאוחז בסמכויות השלטון.

    מה אנחנו מקבלים? ממשלות שכפופות למרותו של היועץ מה שמוביל לבעיה שמלכתחילה הרשויות נמנעות מגיבוש מדיניות העלולה להיתקל בהתנגדותו. משמע, מרחב הפעולה של הממשלה מצטמצם בהתאם להעדפותיו של היועץ ושל אנשיו ולא בהתאם לרצונו של הבוחר אשר העניק לנבחריו את הסמכות למשול ואם נוסיף לתמונה גם את עוצמתו המופרזת של בית המשפט נקבל מציאות אנטי דמוקרטית מובהקת.

    השלטון האמיתי בישראל לא מוחזק בידי העם אלא בידי חבורת משפטנים שאותה כינה נשיאנו האהוב ראובן רובי ריבלין כ “כנופית שלטון החוק”.

    בספרו של ארז תדמור “מדוע אתה מצביע ימין ומקבל שמאל” כמו כן בספרו של חיים רמון “נגד הרוח” עולה ההצעה לפתרון להסדרת מעמדו של היועץ המשפטי ע”י כך ש:

    א. חוות דעתו של היועץ תוגדר כהמלצה ולא כהוראה מחייבת.

    ב. פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה ותפקיד התובע הכללי.

    ג. יועצים משפטיים ימונו כמשרות אמון.

    ד. ביטול הכפפתם של היועצים המשפטים של משרדי הממשלה ליועץ המשפטי לממשלה והכפפתם לשרים שמינו אותם.

    להמשך הכתבה:

    https://mara.org.il/14452


  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף