• "הרפלכס המותנה", של בג"צ: לזרוק את המדינה מכל המדרגות

  • כתב - MotiL    
  • - לכתבות נוספות אצלנו על:
  • שתף
  • האסון במירון על הפרק, ומתברר כי רב הנסתר על הנגלה, ובמיוחד נזהרים המעורבים בפרשה, מלהצביע על גורם רב משקל, הלוא הוא הבג"צ, כעל "בעל עניין", בהשתלשלות דברים שגרמה לאסון. 

    לעניות דעתי, תיקון נכון של פרשה עגומה זו, ואולי גם מניעת אלו העלולות לבוא אחריה, מחייב תשומת לב ומבט אל עבר הבג"צ ואופן תפקודו. 

     

    המדינה החליטה, כבר לפני שנים, על הפקעה מוחלטת של השטח במירון. הגופים שראו עצמם נפגעים והם עתירי קשרים פוליטיים, פנו, איך לא, לבג"ץ, "על מנת לבקש הגנה מן הצדק"... כאן שוב התפתח התסריט המקובל: שכן מה עשו כבודם? הם פסלו את הפתרון שהציעה המדינה. הם בשלהם. הבג"צ איננו יכול, פשוט איננו יכול, שלא לזרוק את המדינה מכל המדרגות. 

    סוג של רפלכס מותנה.

    וכך קרה שהאסון הקשה ירד לעולם לפות ללא הפרד, עם אותו דחף בלתי נשלט של הבג"צ.

     

    זכורה לנו הפסיקה לגבי נתיב האבות, זכורה לנו החלטת הבג"צ לגבי דרום תל אביב, וחמור מכל הפרשיות הללו, הפסיקה המתגלגלת של הבג"צ: הרצח שבוצע במשפחת חטואל, בציר כיסופים ב - ב-2 במאי 2004. הבג"ץ נתן כבר אז "רק", צו ביניים, שמנע מצה"ל להרוס בתים של פלשתינאים שחלשו על הציר, צו שמעולם לא הוסר.... 

     

    המדיה החברתית ובמיוחד הפייסבוק 'מפוצץ' בפוסטים רבים, אשר נכתבו על פרשיה חוזרת ונשנית זו. על פניו נראה כי הבג"צ איננו מסוגל להתגבר על יצרו, שוב ושוב ושוב.  צוינו לעיל רק כמה דוגמאות לדפוס חשיבה ופעולה ואולי סתם הרגל, מצערים מאד, של כבודם.

    אני יודע שהדברים קשים, והייתי שמח לו המדיה האלקטרונית והפרינט היו מאפשרים דיון חפשי ופתוח בנושא קשה זה, קשה לי ולכולנו. אבל אי אפשר לטאט אותו יותר אל מתחת לשטיח. אני חש חוסר נוחות גדולה, בלשון המעטה, לנוכח הצנזורה שהמדיה מפעילה על הדיון בנושא הכאוב הזה. כאן מסרבים לראות באמת את השתלשלות העניינים או שמא  

    ההתנגדות לימין, לנתניהו וכו', מעוורת את עיני העורכים. אבל אי אפשר להמשיך ולהתכחש היום למעורבות של הבג"צ לסיפורים  העגומים הללו. 

    ועכשיו די להתפתלויות, ונחזור לעניין שלפנינו. 

     

    המדינה גיבשה תכנית להפקעת ההר מכל הגופים שהתעלקו עליו, ולהקמת רשות מנהלת שתנהל אותו. ע"ע הכותל המערבי: הוא מתנהל כדת וכדין על ידי רשות שהוקמה לשם כך במיוחד, ואין פוצה פה ומצפצף, אלא שבפרשת מירון, הבג"צ הוא היה זה שצפצף....

     

    לאותם אלה שמחפשים הוכחות ל"שיטה" הבג"צית. להלן עוד שתי דוגמאות חיות ורוחשות. הראשונה מחייבת ביקור בדרום תל אביב, רצוי בשעות הבוקר, כאשר חלק ממהגרי העבודה נפלטים מהחמארות שלהם, אל מדרכות העיר הגדולה... תהליך ההרס שכפה הבג"צ על השכונות הוותיקות הללו, זועק לשמיים. ולמען מי? למען מהגרי עבודה שהגיעו לכאן מאפריקה על מנת לשבור כאן שבר, ואולי, רק אולי, לגאול את... מליוני נשותיהן ממילת נשים הנהוגה שם.. אלה מדברים בעד עצמם.  

     

    הרצח ליד ציר כיסופים

     

    אבל הדוגמה הקשה ביותר והטראגית ביותר, לאובססיה הבג"צית לפסול החלטות הממשלה או לצוות עליה "לתקן" אותן, היא פרשת הרצח ליד ציר כיסופים. מקום בו נכחדה, כמעט כולה, משפחת חתואל. 

    האסון היה חרוט על כתליו של העליון, אבל... הממשלה כרגיל נזרקה מכל המדרגות... למה לא?

    שר המשפטים דאז אמיר אוחנה, אמר במועד ההוא שחטואל ובנותיה נרצחו לאחר שבג"ץ מנע הריסת מבנים ליד ציר כיסופים, ולכן אין לקיים כל פסיקה של ביהמ"ש. "לא צריך לקיים כל פסיקה של בית המשפט" אמר אוחנה ל"הארץ". והסביר את עמדתו בדוגמה: "טלי חטואל גרה בגוש קטיף. היא הגיעה לציר כיסופים ונורתה בידי מחבלים שהגיעו עד הציר. מסתבר שהמחבלים הגיעו עד ציר כיסופים בחסות מספר מבנים, הצבא זיהה את המבנים כסכנה ביטחונית, ובג"ץ - למרות שאין לו מומחיות - החליט למנוע את ההריסה". כשנשאל אם במקרים מסוימים לא חייבים לקיים את החלטות בג"ץ, השיב אוחנה: "השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים, כן"

    ולכן המסקנה שאנו אמורים להסיק ממצב דברים זה: הקמת ועדת חקירה ממלכתית עם אמירה ברורה: יש לחקור גם את תפקודו של ביהמ"ש העליון בכל שלושת הפרשיות האמורות, ולהגדיר מחדש את מחוייבות המדינה לחיי אדם בהקשר זה, כמחוייבות עליונה. וכדברי השר אוחנה: "השיקול העליון צריך להיות שמירת חיי האזרחים"

  • {{report.countcommenttotal}}  {{report.count}} 
  • תגובות 

חזרה לראש הדף